Melakhim II 21 – מלכים ב כא‏ – Mikraot Gedolot

(א) בֶּן⁠־שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ מְנַשֶּׁ֣ה בְמׇלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֥ם אִמּ֖וֹ חֶפְצִי⁠־בָֽהּ׃

Manasseh was twelve years old when he began to reign; and he reigned fifty-five years in Jerusalem; and his mother's name was Hephzi-bah.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

(א-יח) מלכות מנשה * – דברי הימים ב ל״ג:א׳-כ׳

בַּר תַּרְתָּא עַסְרֵי שְׁנִין מְנַשֶׁה כַּד מְלַךְ וְחַמְשִׁין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וְשׁוּם אִמֵיהּ חֶפְצִי בָהּ.

ולמה נקרא שמו מנשה שנשה יה. דבר אחר שהנשיא את ישראל לאביהם שבשמים. ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וגו׳ מה אחאב אין לו חלק לעוה״ב אף מנשה כן. רבי יהודה אומר יש לו חלק לעוה״ב שנאמר וישיבהו ירושלים למלכותו (דברי הימים ב ל״ג:י״ג), אמרו לו למלכותו השיבו לחיי העוה״ב לא השיבו, א״ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ונתתים לזעוה לרעה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן חזקיהו (ירמיהו ט״ו:ד׳). מר סבר בגלל מנשה דעשה תשובה ואינהו לא עבוד. ומר סבר בגלל מנשה דלא עשה תשובה. מנשה היה שונה נ״ה פנים בתורת כהנים כנגד שני מלכותו, אחאב פ״ה, ירבעם ק״ג.

(הקדמה) פרשת שבע עשרה תספר מלכות מנשה ואמון בנו ויאשיהו צדיק מושל ביראת אלהים, ושחזק את בדק בית ה׳ ומצא את ספר התור׳ חלקיהו הכהן, ומה שנבאה חולדה הנביאה על זה, ומפסח אשר נעשה בימיו אחרי טהרת המקדש ושביתת העבודה זרה מן הארץ, והמלכת יהואחז ויהוקים בן יאשיהו ויהויכין בן יהויקים וצדקיהו, ושבימיו נחרבה ירושלם ונשרפה בית קדשנו ותפארתנו. תחלת הפרשה בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, עד סוף הספר. והנה שאלתי גם בפרשה הזאת שש השאלות:

השאלה הראשונה למה לא כתב כותב הספר בכאן שעשה מנשה תשובה ונכנע לפני השם בהיותו גולה בבלה ושנתקבלה תשובתו והשיבהו השם יתברך אל מלכותו לירושלם? כמו שנזכר כל זה, רצה לומר גלותו בבלה ותשובתו והכנעתו ושובו לירושלם והסרת העבודה זרה שהסיר מן הארץ, בדברי הימים (דברי הימים ב ל״ג):

השאלה השנית למה נמשח יהואחז בן יאשיהו כשמלך תחת אביו? והנה הוא היה מלך בן מלך אשר כפי הדין לא היה נמשח כי אם במקום שהיה מחלוקת, כמו שנמשח שלמה מפני מחלוקת אדוניהו, ויהואש מפני עתליהו, ואחרי שלא מצאנו בזה מחלוקת למה נמשח בן יאשיהו המולך תחתיו?

השאלה השלישית באמרו שבימי יהויקים עלה נבוכנדנאצר עליו ושנשתעבד יהויקים אליו שלש שנים, כי הנה מצינו שנבוכדנאצר מלך בשנה הרביעית ליהויקים, כי כן כתוב בירמיהו (ירמיה כ״ה א׳) בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונית לנבוכדנאצר מלך בבל, ובספר דניאל כתוב (דניאל א׳ א׳) ובשנת שלש למלכותו יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנאצר מלך בבל ירושלם ויצר עליה, ויתן ה׳ בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער, ואם הוא מלך בשנה הרביעית לו איך בא עליו בשנה השלישית?

השאלה הרביעית באמרו בן שמנה עשרה שנה יהויכין במלכו, ובדברי הימים כתוב בן שמונה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרה ימים מלך בירושלם, ויקשה אם כן מספר השנים שיש בו סתירה מבוארת. ויקשה גם כן זכרו הימים אשר מלך על השלשה חדשים וכן לא יעשה שימנה החדשים ואף כי הימים, שלפי זה גם כן היה ראוי שימנה השעות, ולא מצינו בשום מלך מהמלכים שיזכור אחרי שני מלכותו החדשים והימים, גם בכאן לא אמר כי אם שלשה חדשים ובדברי הימים הוסיף ועשרה ימים:

השאלה החמשית באמרו ביהויקים אך על פי ה׳ היתה ביהודה להסיר מעל פניו בחטאת מנשה בכל אשר עשה, והוא מהתימה האיש אחד מנשה יחטא איך השם יתברך על כל העדה יקצוף, לשנאמר שבא חרבן ירושלם על חטאת מנשה? כל שכן שהוא עשה תשובה ויכנע לפני האלהים בהיותו גולה בבבל וישיבהו השם למלכותו, ואם הוא לא נענש על חטאו, איך נענש עליו יאשיהו בן בנו שאחז״ל שמת בחטאו וישראל אחרי ארבעה דורות?

השאלה הששית במה שאמר בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו, ואם יהואחז היה אחיו הצעיר ממנו והיה בן עשרים ושלש שנה במלכו ומלך אחריו יהויקים אחיו בהיותו בן חמש ועשרים שנה ומלך אחד עשרה שנה, הנה אם כן מי שמלך אחרי בנו לא היה אפשר שיהיה פחות משלשים וחמש שנה לא בן עשרים ואחת כמו שאמר בכאן.

והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו הספקות והשאלות האלה כלם.

(א) בן שתים עשרה שנה וגומר. אחרי שהשלים הכתוב לספר מלכות חזקיה חסידותו ומעלותיו, ספר עתה מלכות מנשה בנו, שהיה בקצה האחרון מהרשע כמו שהיה אביו בקצה השלמות.

לאחר שסיים הכתוב לספר על מלכות חזקיהו חסידותו ומעלותיו, מספר עתה על מלכות מנשה בנו שהיה בקצה האחרון של הרשעה כמו שהיה אביו בקצה השלמות¹, ומספר המקרא כי בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה היה מְנַשֶּׁה² בנו של חזקיה בְמָלְכוֹ – כשהתחיל למלוך על ממלכת יהודה, וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ על ממלכה זו כאשר מקום מושב ממלכתו היה בִּירוּשָׁלִָם בירת ממלכת יהודה, וְשֵׁם אִמּוֹ של מנשה היה חֶפְצִי בָהּ היא בִּתּוֹ של ישעיה הנביא³:

1. אברבנאל.

2. למה נקרא שמו מנשה? שנשה יה [ששכח את ה׳], דבר אחר, שהנשיא את ישראל לאביהם שבשמים, ילקוט שמעוני.

3. שלאחר שבישר ישעיה לחזקיה המלך כי ה׳ קיבל את תפילתו (ראה לעיל בפרק כ׳) נתן לו ישעיהו את ביתו לאישה כפי שביקש זאת ממנו חזקיה, ובה חפץ חזקיה ומכאן שמה חֶפְצִי בָּהּ, מעם לועז.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמקראות שלובותהכל

(ב) וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה כְּתֽוֹעֲבֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

And he did that which was evil in the sight of Hashem, after the abominations of the nations whom Hashem cast out before the Children of Israel.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ כְּתוֹעֲבַת עַמְמַיָא דְתָרִיךְ יְיָ מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ולכן זכר שעשה הרע בעיני השם כתועבות הגוים אשר הוריש ה׳ מפני בני ישראל, רוצה לומר שלא היה ענינו כפושעי ישראל כי אם כגוים עצמם. ועם היות שחזקיהו אביו הסיר את הבמות וכל מיני עבודה זרה מן הארץ.

הוריש – גירש.

ויעש הרע חושב ממדרגה למדרגה תחלה עשה הרע בעצמו, ואחר כך,

וַיַּעַשׂ מנשה את הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, תחילה בעצמו, ולאחר מכן עלה מדרגה ברוע ועשה את הרע¹ כְּתוֹעֲבֹת אותם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ – גירש² יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

1. מלבי״ם. ובמדרש, וכי תעלה על דעתך שחזקיהו מלך יהודה לכל העולם לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד?! אלא מכל טורח שטרח בו וכל עמל שעמל בו לא החזירוהו למוטב אלא יסורין שנאמר (דה״י ב׳ לג, י-יב) ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ, וַיָּבֵא ה׳ עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה, וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי ה׳ אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו״, הא למדת שחביבין יסורין, סנהדרין קא:, ילקוט שמעוני.

2. מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ג) וַיָּ֗שׇׁב וַיִּ֙בֶן֙ אֶת⁠־הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אִבַּ֖ד חִזְקִיָּ֣הוּ אָבִ֑יו וַיָּ֨קֶם מִזְבְּחֹ֜ת לַבַּ֗עַל וַיַּ֤עַשׂ אֲשֵׁרָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ לְכׇל⁠־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ד אֹתָֽם׃

For he built again the high places which Hezekiah his father had destroyed; and he set up altars for Baal, and made an Asherah, as Ahab king of Israel had done, and he worshipped all the host of heaven and served them.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְתַב וּבְנָא יַת בָּמָתָא דְאַבֵּיד חִזְקִיָהוּ אֲבוּהִי וַאֲקִים אֱגוֹרִין לִבְעָלָא וַעֲבַד אֲשֵׁירָתָא כְּמָא דַעֲבַד אַחְאָב מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וּסְגִיד לְכָל חֵילֵי שְׁמַיָא וּפְלַח יַתְהוֹן.

כאשר עשה אחאב – כי הוא החל לעשות אשרה כמלכי ישראל, כי עד שמלך אחאב לא ראינו לאחד מן המלכים שעשו אשרה, אלא שהיו הולכים בחטאת ירבעם.

הנה זה השיב ובנה אותם והקים מזבחות לבעל שהיו שם עובדים לשמש, ויעש אשרה כאשר עשה אחאב, כי הוא אשר החל לעשותה במלכי ישראל ושאר המלכים שקדמו לו לא עשו אשרה אבל היו הולכים בחטאת ירבעם.

ויקם מזבחות לבעל – במלה זו וחברותיה שבסמוך רבו החלופים בספרים אם הם חסרים וא״ו או מתאים והעיקר כמו שמצאתי בס״ס כ״י שזה ובין ובנה מזבחת שבסמוך חסרים ועל אלו נמסר ב׳ חסרים ובענין וכל אורייתא כוותיה חסר. והכי איתמר בהדיא במסרא רבתא אבל ויבן מזבחות שבפסוק לאחריו ראוי להיות מלא.

צבא השמים – כוכבים ומזלות.

וישב ויבן את הבמות הבמות היו רובם לשמים והיה בהם חטא שאסור להקריב חוץ למקדש, וחזקיה הסיר הבמות והוא בנה אותם וזה היה להחטיא את הרבים, (וגם כלל בזה הבמות שהיו לעבודה זרה, ולכן אמר פה הבמות אשר אבד שזה על הבמות שהיו לשמים, ובדברי הימים אמר הבמות אשר נתץ חזקיה, שרצה לומר הבמות שהיו לעבודה זרה שהיו צריכים נתיצה), מוסיף בחטאי עצמו שהקים מזבחות לבעל ויעש אשרה שהבעל היה מיוחד לשמש והאשרה לירח ושניהם עשה אחאב, (ובכאן אמר ויקם מזבחות לבעל ויעש אשרה ובדברי הימים אמר לבעלים בלשון רבים וכן אמר ויעש אשרות, כי בכאן אמר כאשר עשה אחאב ואחאב עשה לבעל א׳, ובדברי הימים ספר שאחר כך הוסיף גם לבעלים רבים נוסף על מעשה אחאב לכן לא אמר שם כאשר עשה אחאב) והוסיף על אחאב שהשתחוה ליתר צבא השמים ויעבד אותם – העבודה מוסף על השתחויה שהשתחויה תהיה גם לשם כבוד בשחושב שהוא אמצעי בין ה׳ וכמו שמכבדים שרי המלך, אבל העבודה מורה שחושב שהיא אלהית.

ויבן את הבמות – לזבוח עליהם לה׳, ומעט מעט הוסיף על רשעתו עד כי הרבה להרשיע.

וַיָּשָׁב – וכדי להחטיא את הרבים¹ חזר מנשה וַיִּבֶן – לבנות אֶת הַבָּמוֹת יחיד עליהם עבדו לה׳², אֲשֶׁר אִבַּד – הרס חִזְקִיָּהוּ אָבִיו, ואף בנה במות לעבודה זרה³ וַיָּקֶם – והקים מִזְבְּחֹת לַבַּעַל עליהם עבדו לשמש⁴, וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה לעבודת הירח⁵ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שממנו התחילה עבודת האשרה בישראל⁶, והוסיף מנשה על חטאות אחאב⁷ וַיִּשְׁתַּחוּ – והשתחווה⁸ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם הכוכבים ומזלות⁹ וַיַּעֲבֹד אֹתָם:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. אברבנאל, מלבי״ם.

5. מלבי״ם.

6. כי עד שמלך אחאב לא מצאנו לאחד מן המלכים שעשו אשרה, אלא הם המשיכו ללכת בחטאת ירבעם שעשה עגלים, רד״ק, אברבנאל.

7. מלבי״ם.

8. ראה את ביאורו של מלבי״ם בו הוא מבאר כי ההשתחוויה מעידה על כבוד, והעבודה מעידה על כי העובד מחשיב את הדבר אותו הוא עובד לאליל.

9. מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וּבָנָ֥ה מִזְבְּחֹ֖ת בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם אָשִׂ֥ים אֶת⁠־שְׁמִֽי׃

And he built altars in the house of Hashem of which Hashem said, "In Jerusalem I will put My name".

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנָא אֱגוֹרִין בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ דַאֲמַר יְיָ בִּירוּשְׁלֵם אַשְׁרֵי יַת שְׁכִינְתִּי.

(ד-ה) וכדי להוסיף על חטאתו פשע בנה מזבחות בבית ה׳ במקום אשר היה מיוחד לשמו, ואותם המזבחות שבנה היו לכל צבא השמים והניחם בשתי חצרות בית ה׳.

אשר אמר וגו׳ – כאילו המקרא קובל עליו לומר, ראו מה עשה, הלא ה׳ אשר שמה ישכון, והוא שם שמה מזבחות להאשרה.

בירושלים – בבית העומד בירושלים.

אשים את שמי – רצה לומר: אשרה שכינתי.

(ד-ה) ובנה וכו׳ ויבן וכו׳ הוסיף שבנה מזבחות בבית ה׳ חוץ ממזבח המיוחד ע״פ התורה וזה בנה להקריב לה׳ לומר שגם בעבודת ה׳ יש עבודות נפרדות, וזה כפירה באחדות ה׳, ותכלית ענינו שעל ידי כן בנה גם מזבחות לצבא השמים בחצרות בית ה׳ – והיו מזבחות לה׳ בבית, ולצבא השמים בחצרות, כאילו הם מנהיגים חיצונית העולם, וה׳ כמלך המנהיג בפנים, והיה בזה שיתוף שם שמים ודבר אחר, ולכן כתוב בראשון ובנה בעבר גמור ובשני כתב ויבן בעבר המהופך לעתיד (שכלל אצלי שהעבר בוי״ו המחבר מורה על המשך הפעולה וקרוב עם ההוה), כי זה לא היה תכלית מעשהו רק מה שגמר ויבן מזבחות לצבא השמים, ומ״ש אשר אמר ה׳ בירושלים אשים את שמי – הוא טעם למעשהו שיען שירושלים נבחרה לשכינת ה׳ והנהגתו, בא בכפירתו לשום לו שותפים ועוזרים לו בהנהגה החיצונה המרומז בחצרות הבית נוסף על הנהגתו בפנים הבית.

והוסיף חטא על פשע¹ וּבָנָה מנשה בכפירתו² מִזְבְּחֹת לאשרה³ בְּבֵית יְהוָה – בבית המקדש הוא המקום המיוחד לה׳⁴ אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה בבית זה העומד⁵ בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי – אשרה שכינתי⁶:

1. אברבנאל.

2. מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

4. אברבנאל.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ה) וַיִּ֥בֶן מִזְבְּח֖וֹת לְכׇל⁠־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם בִּשְׁתֵּ֖י חַצְר֥וֹת בֵּית⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

And he built altars for all the host of heaven in the two courts of the house of Hashem.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנָא אֱגוֹרִין לְכָל חֵילֵי שְׁמַיָא בְּתַרְתֵּין דָרָתָא דְבֵית מַקְדְשָׁא דַיָי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

בשתי חצרות – עזרת כהנים ועזרת ישראל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהוָה הלא הן עזרת כהנים ועזרת ישראל¹, וכפר בכך באחדות ה׳ בבנייתו מזבחות בחצרות החיצוניים כאילו יש צורך לה׳ בשותפים ועוזרים שיעזרו לו בהנהגה החיצונית²:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם בפס׳ ד׳.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ו) וְהֶעֱבִ֤יר אֶת⁠־בְּנוֹ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעוֹנֵ֣ן וְנִחֵ֔שׁ וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעֹנִ֑ים הִרְבָּ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לְהַכְעִֽיס׃

And he made his son pass through the fire, and practiced soothsaying, and used enchantments, and appointed necromancers and spiritists; he did much evil in the sight of Hashem, to provoke Him.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַעֲבַר יַת בְּרֵיהּ בְּנוֹרָא וְעַנֵין וְנַחֵישׁ וַעֲבַד בִּידִין וּזְכוּרוּ אַסְגֵי לְמֶעְבַּד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ לְאַרְגָזָא קֳדָמוֹהִי.

לעשות הרע בעיני י״י להכעיסו – אמרו שסילק האש העליונה שהיתה במזבח מעת שירדה שם בימי שלמה, עמד הוא וסלקה, וזה המעשה היה להכעיס.

ועשה שאר העבודות מהמולך ועונן ונחש והיה כל זה לעשות הרע בעיני השם להכעיסו. ואחז״ל (עיין רד״ק) שסלק האש העליונה שהיתה על המזבח מעת שירדה שם בימי שלמה עמד הוא וסלקה, וזה המעשה היה להכעיס:

ועונן – ישן ספרים שחסר וא״ו ואחר עי״ן.

לעשות הרע בעיני ה׳ להכעיס – ובדפוס ישן מויניציאה כתוב להכעיסו וכן הוא בקונקורדאנציאה אך בשאר ספרים כתוב להכעיס בלא וא״ו ומה שמתורגם לארגזא קדמוהי כן דרך התרגום בכל מלת להכעיס מפני כבוד המקום ברוך׳ הוא.

והעביר וכו׳ – היא עבודת המולך.

ועונן וגו׳ – המה מעשה כשפים.

והעביר אחר כך התחיל תועבות הכנענים החמורים שהוא עבודת המולך ונחש ועשה אוב וידעוני והכתוב העיד שהיה תכלית מעשהו להכעיס את ה׳ לא לתיאבון או בשגגה, ובדברי הימים כתוב והוא העביר את בניו באש בגיא בן הנום – י״ל כיון שעשה להכעיס תחלה העביר בן אחד דמעביר כל זרעו פטור, וזה יספר במלכים ובדברי הימים מספר שאחר כך העביר יתר בניו, (כי אמון נולד אחר שעשה תשובה, כי אמון היה בן כ״ב במלכו) וכדי שלא יפטר על ידי כן מן העונש, העביר הבן השני בעצמו שלא על ידי הכומרים, שמ״ש ומזרעך לא תתן להעביר למולך ודרשו מזרעך ולא כל זרעו, מיירי בנותן לידי הכומרים כי העביר ולא מסר פטור, ואם כן אם העביר בן אחד כפי חק המולך שמסרו לכומרים והשני העביר בעצמו שלא על ידי הכומרים חייב על הראשון אף לדעת הכסף משנה שס״ל (שלא כדעת התוס׳) שאם העביר בן הראשון ואחר כך העביר כל זרעו פטור ממיתה, זה דוקא אם העביר כפי חק המולך, שצריך שימסרנו לכומרים ויחזור ויטול מהם, ועל זה אמר שם הוא העביר את בניו רצה לומר הוא בעצמו שלא באמצעות הכומרים, ולכן אמר שם בגיא בן הנם, שמכ״מ היה בגיא בן הנם במקום התופת.

ועשה אוב – השתדל שיהיו בעלי אוב בארצו.

להכעיס – אולי חסרה מהתיבה ו״ו אחרונה מפני ו״ו של וישם שלאחריה, והראוי להכעיסו, והתיבה מוסבת להרבה שלפניה, הרבה להכעיס, או למ״ד של להכעיס היא כמו למ״ד של לאשמה בה, ור״ל באופן שהכעיס, או ר״ל מאחר שהתחיל בעבודת ה׳ בבמות ואח״כ פנה לגלולים יודע היה רבונו ונתכוון למדוד בו.

אח״כ התחיל מנשה בתועבות החמורות של הכנענים¹ וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ כדרכה של העבודה זרה הנקראת עבודת המולך², ועשה זאת בגיא בן הנום³, וְעוֹנֵן – ועשה מעשי כשפים⁴, וְנִחֵשׁ עתידות עפ״י מאורעות⁵, וְעָשָׂה אוֹב – והעלה מתים⁶, וְיִדְּעֹנִים הוא כישוף בו מניח בפיו עצם ומדבר העצם ע״י מכשפות⁷, וכך הִרְבָּה מנשה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, והוא אף סילק את האש העליונה שהיתה במזבח מימי שלמה המלך כדי להכעיס⁸, כי זו היתה תכליתו⁹ לְהַכְעִיס את ה׳¹⁰:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד. וכיצד היא עבודת המולך? עושה מדורות אש מכאן ומכאן ומעבירו בין שניהם, רש״י דברים פרק י״ח פס׳ י׳.

3. כמובא בספר דברי הימים, מלבי״ם.

4. מצודת דוד. ובסנהדרין סה: מובא כי ר׳ עקיבא אומר שמעוננים הם ״נותני עונות״ שאומרים עונה פלונית יפה להתחיל וכו׳, וחכמים אומרים אלו אוחזי העיניים, ראה רש״י דברים פרק י״ח פס׳ י׳.

5. למשל פתו נפלה מפיו, צביי הפסיקו בדרך, מקלו נפל מידו, רש״י בדברים שם בשם ספרי.

6. דרך מכשפות, רש״י בדברים שם.

7. רש״י בדברים שם.

8. רד״ק.

9. מלבי״ם.

10. וראה את ביאורו של מלבי״ם המתאר כיצד עשה כדי להכעיס דווקא.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיָּ֕שֶׂם אֶת⁠־פֶּ֥סֶל הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בַּבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶל⁠־דָּוִד֙ וְאֶל⁠־שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה וּבִירוּשָׁלַ֗͏ִם אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתִּי֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָשִׂ֥ים אֶת⁠־שְׁמִ֖י לְעוֹלָֽם׃

And he set the graven image of Asherah that he had made in the house of which Hashem said to David and to Solomon his son, "In this house and in Jerusalem, which I have chosen out of all the tribes of Israel, I will put My name forever.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְשַׁוֵי יַת צְלַם אֲשֵׁירָתָא דַעֲבַד בְּבֵיתָא דַאֲמַר יְיָ לְדָוִד וְלִשְׁלֹמֹה בְרֵיהּ בְּבֵיתָא הָדֵין וּבִירוּשְׁלֵם דְאִיתְרְעֵיתִי מִכֹּל שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל אַשְׁרֵי יַת שְׁכִנְתִּי לַעֲלָם.

וישם את פסל האשרה – כתיב פסל וכתיב פסילים (דברי הימים ב ל״ג:י״ט), בתחילה עשו לו פרצוף אחד ולבסוף עשו לו ארבעה פרצופים שתראה שכינה ותכעוס. אחז העמידו בעלייה שנאמר ואת המזבחות אשר על גג עלית אחז (מלכים ב כ״ג:י״ב). מנשה הכניסו בהיכל שנאמר וישם את פסל האשרה וגו׳, אמון הכניסו לבית קדש הקדשים דכתיב כי קצר המצע מהשתרע וגו׳ (ישעיהו כ״ח:כ׳). מקדש ראשון מפני מה חרב, מפני שהיו בו שלשה דברים, עבודת אלילים, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. ע״א דכתיב כי קצר המצע מהשתרע (ישעיהו כ״ח:כ׳), א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן קצר מצע זה מהשתרע עליו שני רעים כאחת. והמסכה צרה כהתכנס (ישעיהו כ״ח:כ׳) א״ר שמואל בר נחמני כי הוה מטי ר׳ יוחנן להאי קרא בכי מאן דכתיב ביה כונס כנד מי הים (תהלים ל״ג:ז׳) תעשה לו מסכה צרה. גלוי עריות כתיב יען כי גבהו בנות ציון (ישעיהו ג׳:ט״ז). שפיכות דמים דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה (מלכים ב כ״א:ט״ז).

רמז רמז

תניא ר׳ שמעון בן אלעזר אומר מצאתי מגלת סתרים בירושלים וכתוב בו מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא מידן דייניה וקטליה אמר לו משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי (שמות ל״ג:כ׳) ואתה אמרת ואראה את י״י (ישעיהו ו׳:א׳). משה רבך אמר כי״י אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד׳:ז׳) ואתה אמרת דרשו י״י בהמצאו (ישעיהו נ״ה:ו׳). משה רבך אמר את מספר ימיך אמלא (שמות כ״ג:כ״ו) ואתה אמרת והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה (מלכים ב כ׳:ו׳). אמר ידענא ביה דלא מקבל מנאי אי אמינא ליה אשוייה מזיד אמר שם ואבלע בארזא. אתיוה לארזא ונסרוה, כי מטא להדי פומיה נח נפשיה משום דאמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב (ישעיהו ו׳:ה׳). מ״מ קשו קראי אהדדי, ואראה את י״י (ישעיהו ו׳:א׳), כדתניא כל הנביאים כלם נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה אבל משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה. דרשו י״י בהמצאו (ישעיהו נ״ה:ו׳) הא ביחיד הא בצבור ויחיד אימת בי׳ ימים שבין ר״ה ליוה״כ. את מספר ימיך אמלא (שמות כ״ג:כ״ו) תנאי היא דתניא את מספר ימיך אמלא (שמות כ״ג:כ״ו) אלו שני דורות זכה משלימין לו לא זכה פוחתין לו דברי ר״ע, וחכ״א זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו. אמר לו לר׳ עקיבא הלא כבר נאמר והוספתי על ימיך (מלכים ב כ׳:ו׳) אמר להם משלו הוסיפו לו, תדע שהרי נביא עומד ומתנבא הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מלכים א י״ג:ב׳) ועדין לא נברא מנשה, ורבנן דפליגי ואמרי זכה מוסיפין לו מי כתיב נולד לחזקיהו לבית דוד כתיב אי מחזקיהו אי מאיניש אחרינא. כד קם מנשה הוה פרי חורי ישעיה הוה בעי מקטליה ערק קומוי לארזא ובלעיה ארזא אתון ואמרין קדמוי אמר לון זילו וניסרון ארזא ואת חמון דמי נגיד היינו דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה (מלכים ב כ״א:ט״ז), וכי אפשר למלאות ירושלים פה לפה מדם נקי, אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה דכתיב פה אל פה אדבר בו (במדבר י״ב:ח׳). הכא תרגמו שהרג ישעיהו, במערבא אמרי עשה צלם משאוי אלף בני אדם ובכל יום ויום הורג את כלם. מנא הא מילתא דאמרי רבנן נשמתו של צדיק אחד שקולה ככל העולם כלו כמ״ד שישעיה הרג.

ואחרי שעשה את פסל האשרה, שם אותו בבית אשר אמר ה׳ אל דוד ואל שלמה שבאותו בית ישים את שמו לעולם:

בבית – פסל האשרה שעשה, שם אותם בבית ה׳.

וישם זה היה התועבה היותר גדולה שהעמיד פסל האשרה בתוך הבית, עד שהשוה את עבודת נכר לעבודת ה׳ (וכמ״ש כי קצר המצע מהשתרע מהשתרר עליו שני רעים שהשוום כרעים יחד), ובדברי הימים אמר את פסל הסמל כי אחר כך הוסיף ברשעו ועשה סמל, שהוא פסל של ד׳ צורות וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה סנהדרין ק״ג ורבה דברים פ״ב, להיות מכוין כנגד ד׳ חיות הנושאות את הכסא את זה לעומת זה, וכמ״ש (דברים ד׳) ועשיתם פסל תמונת כל סמל, וחושב ד׳ מינים תבנית בהמה תבנית צפור תבנית דג תבנית רמש, שהם החי והמעופף והשוחה והחי במים ויבשה (חוץ מתבנית זכר שהוא כלל אל כל המינים), וזה היה סמל הקנאה (שכתוב ביחזקאל ח׳) שהיה מצפון לשער המזבח בפנים, וברבה ויקרא (פט״ז) כנגע נראה לי בבית על צלם של מנשה שהיה מכוון כנגד ד׳ מראות נגעים,

בבית אשר אמר ה׳ אל דוד וזה מגדיל חטאו בד׳ דברים,

א. אחר שה׳ קבע מקום זה למשכן שם קדשו לעולם,

ב. שבחר במקום זה מכל שבטי ישראל – כאילו כל הנעשה בבית הזה מהעבודה היא נעשה מכללות ישראל שכולם משתתפים שם, ושם הקשר שי״ל עם עם סגולתו.

אשים את שמי – ועל שמי יקרא בית ה׳, ואף לפי אמונת הגוים שכל אלילי ארץ וארץ נכבדים בעיניהם לא ישימו מצבת אליל נכרי בבית המיוחד לאלהי הארץ, או לאחד משאר האלילים.

והגדיל מנשה התועבה עד שהשווה את עבודת הנכר לעבודת ה׳¹ וַיָּשֶׂם – והניח אֶת פֶּסֶל² הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת הוא בית המקדש אֲשֶׁר עליו אָמַר יְהוָה אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בה מִכֹּל נחלות שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים – אַשְׁרֶה אֶת שְׁמִי – שכינתי לְעוֹלָם, ועשה זאת מנשה כדי שהחטא יהיה כללי (של כל העם) בהיות הפסל מצוי בבית המקדש השייך לכלל ישראל³:

1. מלבי״ם.

2. ודרשו חז״ל (סנהדרין קג:) שבתחלה עשה לו פרצוף אחד ולבסוף עשה לו ארבעה פרצופים כדי שתראה שכינה ותכעוס.

3. כך משמע ממלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וְלֹ֣א אֹסִ֗יף לְהָנִיד֙ רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מִן⁠־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבוֹתָ֑ם רַ֣ק׀ אִם⁠־יִשְׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֗וֹת כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ים וּלְכׇ֨ל⁠־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֥ה אֹתָ֖ם עַבְדִּ֥י מֹשֶֽׁה׃

I will not cause the feet of Israel to wander any more out of the land which I gave their fathers, if only they will observe to do according to all that I have commanded them, and according to all the law that My servant Moses commanded them.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְלָא אוֹסִיף לְטַלְטָלָא יַת יִשְׂרָאֵל מִן אַרְעָא דִיְהָבֵית לַאֲבָהַתְהוֹן לְחוֹד אִם יִטְרוּן לְמֶעְבַּד כְּכָל תַּפְקֵידְתָּא דְפַקֵידְתִּינוּן וּלְכָל אוֹרַיְתָא דְפַקֵיד יַתְהוֹן עַבְדִי מֹשֶׁה.

ולא אסיף להניד – אמר: אוסיף, כי כשהיו חוטאים היה משליט בהם אויביהם, והיו מנידים ומגלים אותם מארצם, אף על פי שלא גלו גלות שלימה לפני דוד.

וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל – מובנו: תנועה, זעזוע וגלות, מן ״נָע וָנָד״ (בר׳ ד, יב).⁠¹

1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳נוד׳, עמ׳ 414, שו׳ 7 (השורשים, עמ׳ 290); רד״ק על אתר ובשורשים, עמ׳ תכ.

[249א] ולא אוסיף להניד רגל ישראל מענאה אלחרכה ואלתקלקל ואלג׳לא מן נע ונד

ולכל התורה – הלמ״ד סימן הפעול, כלמ״ד ״לסיחון מלך האמרי״ (תהלים קל״ה:י״א).

והנה אמר ולא אוסיף להניד רגל ישראל וגומר, הוא הקדמה למה שיאמר אחרי זה, ור״ל שהשם יתברך אמר שלא יסור רגל ישראל מן האדמה אשר נתן לאבותם בתנאי שישמרו לעשות ככל אשר צוה אות׳, והם (שמות כ׳ ב׳) אנכי ולא יהיה לך ששמעו מפי הגבורה, וג״כ כל התורה אשר צוה אותם משה, שהם שאר המצות כלם ששמעו מפיו.

להניד רגל ישראל – ראיתי מי שנסתפק אם כתוב את רגל וכן נראה מהתרגום ואין ספק מוציא מידי ודאי כל הספרים הכתובים בלא מלת את.

להניד – מלשון נדידה.

ולא אוסיף – גם זה מדברי ה׳ שאמר לדוד ולשלמה.

אשר צויתים – הם אנכי ולא יהיה לך וגו׳ ששמעו מפי הגבורה אשר צוה אותם עבדי משה. הם שאר המצות כולם, ששמעו ממשה הנאמר לו מפי ה׳.

ולא

ג. שתלה בזה תנאי שעל ידי המקדש לא אוסיף להניד רגל ישראל מן האדמה וכמ״ש ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו וכמש״פ שם, וכמ״ש (ברכות ד׳ ז׳) ושם איתא כתיב (בשמואל) לענותו וכתיב (בדברי הימים) לכלותו מתחלה לענותו ולבסוף לכלותו, רצה לומר בדברי הימים מדבר אחר חטא שלמה, ולכן כאן אמר ולא אוסיף להניד ובדברי הימים אמר ולא אוסיף להסיר שהוא ההסרה לגמרי כי אחר החטא לא הבטיח על העינוי והנדוד רק על הכליון וההסרה לגמרי,

ד. אמנם היה בזה תנאי שרק אם ישמרו לעשות ככל אשר צויתים – רצה לומר ציווי הנביאים ותורה שבעל פה ולכל התורה רצה לומר תורת הכתב שצוה משה.

ולא אסיף להניד וגו׳ – כמו שהנדתי רגל אבותם יעקב ובניו שהגליתים למצרים.

ולכל התורה – כמו לכל כלי המשכן (סוף פרשת תרומה) שענינו כמו שתי פעמים כל, כולם בהחלט, וכן כאן כל התורה כולה.

וְעוד אמר ה׳ לדוד ולשלמה¹ שבזכות השראת השכינה בבית המקדש² לֹא אֹסִיף כבעבר³ לְהָנִיד – להגלות⁴ רֶגֶל – את עם יִשְׂרָאֵל מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם, ואולם זאת אעשה⁵ רַק אִם יִשְׁמְרוּ ישראל לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים בשתי הדיברות אשר שמעו מפי הגבורה בהר סיני⁶, וּלְכָל הַתּוֹרָה – שאר המצוות כולם⁷ אֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם עַבְדִּי מֹשֶׁה שנאמרו לו מפי ה׳⁸:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

3. אמר אוסיף כי אף על פי שלא גלו גלות שלימה לפני דוד, כשהיו ישראל חוטאים היה הקב״ה משליט בהם אויביהם והיו מנידים ומגלים אותם מארצם, רד״ק.

4. מלשון נדידה, מצודת ציון.

5. מלבי״ם.

6. אברבנאל, מצודת דוד ומלבי״ם מבאר תורה שבע״פ.

7. מצודת דוד.

8. אברבנאל, מצודת דוד ומלבי״ם מבאר תורה שבכתב.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּתְעֵ֤ם מְנַשֶּׁה֙ לַעֲשׂ֣וֹת אֶת⁠־הָרָ֔ע מִ֨ן⁠־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הִשְׁמִ֣יד יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

But they did not listen and Manasseh seduced them to do more evil than the nations whom Hashem destroyed before the Children of Israel.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְלָא קַבִּילוּ וְאַטְעִינוּן מְנַשֶׁה לְמֶעְבַּד יַת דְבִישׁ מִן עַמְמַיָא דְשֵׁיצֵי יְיָ מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

והמה לא עשו כן, כי התעה מנשה אותם לעשות את הרע ולעבוד ע״ז יותר ויותר מן הגוים אשר השמיד השם מפניהם.

ויתעם – מלשון תועה.

ולא שמעו – אבל המה לא שמעו, כי מנשה התעה אותם לעשות הרע, עוד יותר מן העמים וכו׳.

ולא שמעו ויתעם מנשה רצה לומר על ידי שלא שמעו לדברי התורה על ידי כן היה יכול מנשה להטעותם, שאם היו שומעים לתורת משה היו מורדים בו ולא היו מניחים אותו להעמיד צלם בהיכל שזה היה חטא הרבים לא חטא המלך לבדו, כי המקדש שייך אל הכלל כמ״ש אשר בחרתי מכל שבטי ישראל רצה לומר שכולם משתתפים בו, ובזה היו ב׳ דברים,

א. שהתעם לעשות הרע

ב. מן הגוים אשר השמיד שהרעו יותר מן הכנענים.

מן הגוים – יותר מן הגוים שברשעם אבדו.

וְאולם¹ לֹא שָׁמֵעוּ ישראל לדברי התורה² וַיַּתְעֵם – כי התעה³ אותם⁴ מְנַשֶּׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע עוד יותר⁵ מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

1. כך משמע ממצודת דוד.

2. מלבי״ם.

3. מצודת ציון. גרם להם לאבד את הדרך הישרה. ולדעת מלבי״ם העניין הפוך, בגלל שלא שמעו לדברי התורה יכל מנשה להתעות אותם.

4. מצודת דוד.

5. אברבנאל, מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וַיְדַבֵּ֧ר יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה בְּיַד⁠־עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִ֖ים לֵאמֹֽר׃

And Hashem spoke by His servants the prophets, saying,

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמַלֵל יְיָ בְּיַד עַבְדוֹהִי נְבִיַיָא לְמֵימָר.

רמז רמו

וידבר י״י אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו (דברי הימים ב ל״ג:י׳) – נחום וחבקוק נתנבאו בימי מנשה ולפי שלא היה מנשה כשר לפיכך לא נקראו על שמו.

שנו רבותינו כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר׳ טרפון ור׳ יהושע ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא. נענה ר׳ טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטפה של גשמים שטפת גשמים בעוה״ז ורבי בעוה״ז ובעוה״ב. נענה ר׳ יהושע ואמר טוב אתה לישראל מגלגל חמה שגלגל חמה בעוה״ז ורבי בעוה״ז ובעוה״ב. נענה ר׳ אלעזר ואמר טוב אתה לישראל מאב ואם שאב ואם מביאין את האדם לעוה״ז ואתה החייתנו בעוה״ז ובעוה״ב. נענה ר׳ עקיבא ואמר חביבין יסורין. אמר להם ר׳ אליעזר לתלמידיו סמכוני ואשב ואשמע דברי ר׳ עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין א״ל עקיבא בני זו מנין לך א״ל רבי מקרא אני דורש בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וגו׳ ויעש הרע בעיני י״י, וכתיב גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה (משלי כ״ה:א׳), וכי תעלה על דעתך שחזקיהו מלך יהודה לכל העולם למד תורה ולמנשה בנו לא למד אלא מכל טורח שטרח בו וכל עמל שעמל בו לא החזירו למוטב אלא יסורין שנאמר וידבר י״י אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו (דברי הימים ב ל״ג:י׳) ויבא י״י עליהם את כל שרי צבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים (דברי הימים ב ל״ג:י״א) וכתיב וכהצר לו חלה את פני י״י אלהיו ויכנע מאד (דברי הימים ב ל״ג:י״ב), הא למדת שחביבין יסורין. מאי ויאסרהו בנחושתים עשה לו כמין מולאייר של נחשת ועשו אותו נקבים נקבים ונתנוהו לתוכה והתחילו מסיקין תחתיו וכיון שראה צרתו צרה לא הניח ע״א בעולם שלא הזכירה צלמא פלן איתי שיזבי וכיון שלא הועיל לו כלום אמר זכור אני שהיה אבי מקרא הפסוק הזה בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד י״י אלהיך (דברים ד׳:ל׳) הרי אני קורא אותו אם יענני מוטב ואם לאו כל אפייא שוין והיו מלאכי השרת סותמין את חלונות של רקיע שלא תעלה תפלתו לפני המקום ואומרים לפניו רבון העולמים אדם שהעמיד צלם בהיכל כלום יש בו תשובה, אמר להם הקב״ה אם איני מקבלו בתשובה הרי הדלת נעול כנגד כל בעלי תשובה, מה עשה הקב״ה חתר לו כמין חתירה אחת תחת כסא הכבוד שלו ושמע תחנתו, הה״ד ויתפלל אליו ויעתר לו (דברי הימים ב ל״ג:י״ג) ויחתר [לו] (כתיב). א״ר אלעזר בר רב שמעון שכן בערבייא קורין לעתירא חתירתא. וישיבהו ירושלם למלכותו (דברי הימים ב ל״ג:י״ג), במה השיבו רב שמואל בר נחמני בש״ר חמא אמר ברוח השיבו כמה דאת אמר משיב הרוח. וידע מנשה כי י״י הוא האלהים (דברי הימים ב ל״ג:י״ג) באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין. שנו רבותינו שלשה באו בעלילה ואלו הן, קין, ועשו ומנשה. קין דכתיב גדול עוני מנשוא (בראשית ד׳:י״ג), אמר רבש״ע ששים רבוא עתידין לחטוא לפניך ואתה מוחל לכלם ולעוני אי אתה נושא. עשו דכתיב הברכה אחת היא לך אבי (בראשית כ״ז:ל״ח). מנשה בתחלה קרא לאלוהות הרבה ולבסוף קרא לאלהי אבותיו. רב אשי אוקי אמורא ודרש אשלשה מלכים אמר למחר נפתח בחבריא, אתחזי ליה מנשה בחלמיה אמר ליה חברך וחבריה דאבוך אנא מהיכא בעית למשרי המוציא אמר ליה לא ידענא אמר ליה מהיכא למשרי המוציא לא גמירת וחברך קרית לן, א״ל אי אגמרת לי אדרשיה למחר, א״ל מהיכא דקדמא בישולא דריפתא, א״ל אמאי פלחתון לע״א, א״ל אי הוית בההוא דרא הוית נקיט בשיפולא גלימא דידך ורהיט להתם. למחר אמר להו נפתח ברבוותא. בשנת כ״ב שנה למנשה גלה הוא ופסלו של מיכה עמו ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ (שופטים י״ח:ל׳), נמצא עשה מנשה תשובה ל״ג שנה.

ביד עבדיו הנביאים – נחום וחבקוק. ולפי שהיה מנשה רשע, לא נקראו על שמו לפרש שבימיו היו.

Through His servants the prophets. Nachum and Chavakuk, but because Menashe was wicked, they were not referred to with his name to explain that they were [prophesying] in his time.

ביד עבדיו הנביאים – נחום וחבקוק ולפי שהיה מנשה רשע לא נקראו על שמו לפרש שבימיו היו.

וידבר י״י ביד עבדיו הנביאים – בסדר עולם: יואל, נחום, וחבקוק נתנבאו בימי מנשה, ולפי שלא היה מנשה כשר לא נקראו על שמו.

ולכן דבר השם ביד עבדיו הנביאים על זה, ואחז״ל בפ׳ חלק (סדר עולם רבה כ׳)^א שהיו נחום וחבקוק שנתנבאו בימי מנשה, ולפי שלא היה מנשה כשר לא נקראו על שמו:

א. כן צ״ל, וכן כתב אברבנאל בהקדמתו לספר יואל בשאלה הרביעית.

וידבר ה׳ – ולכן דבר ה׳ וכו׳.

וַיְדַבֵּר – ולכן דיבר¹ יְהוָה בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים יואל² נחום וחבקוק³ לֵאמֹר – שיאמרו נבואה זו:

1. אברבנאל, מצודת דוד.

2. רד״ק.

3. ולפי שהיה מנשה רשע, לא נקראו על שמו לפרש שבימיו היו, רש״י, רד״ק.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(יא) יַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה מְנַשֶּׁ֤ה מֶֽלֶךְ⁠־יְהוּדָה֙ הַתֹּעֵב֣וֹת הָאֵ֔לֶּה הֵרַ֕ע מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר⁠־עָשׂ֥וּ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֣ר לְפָנָ֑יו וַיַּחֲטִ֥א גַֽם⁠־אֶת⁠־יְהוּדָ֖ה בְּגִלּוּלָֽיו׃

"Because Manasseh king of Judah has done these abominations, and has acted more wickedly than the Amorites that were before him, and he has caused Judah also to sin with his idols;

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

חֲלַף דַעֲבַד מְנַשֶׁה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה יַת תּוֹעֲבָתָא הָאִלֵין אַבְאִישׁ מִכֹּל דַעֲבָדוּ אֱמוֹרָאֵי דְקֳדָמוֹהִי וְחַיֵב אַף יַת דְבֵית יְהוּדָה בְּפוּלְחַן טַעֲוָתֵיהּ.

והיו הדברים אשר דברו הנביאים שאחרי אשר מנשה הרע מכל אשר עשו האמורי ובני יהודה נמשכו אחריו בגלוליו.

התעבות האלה – חד מן ט׳ כתיבין כן חסר וא״ו קדמאה ומלא וא״ו בתראה כמו שנמסר בהאי ספרא ריש סימן ט״ז ובסוף סדר אחרי מות.

יען כלל ב׳ דברים,

א. התועבות שעשה שהיו גרועים ממעשה האמורי,

ב. שהחטיא גם את יהודה – רצה לומר כי גם אחז הפליג ברשע אבל היה ביניהם הבדלים, שאחז עצמו לא הרע כל כך, וכמ״ש (סנהדרין ק״ג) שאחז חתם התורה ומנשה קדר האזכרות, כי אחז לא עשה להכעיס רק רצה לפרק עול, אבל מנשה עשה להכעיס, וע״כ אמרו (שם דף ק״ד) שאחז היה לו בושת פנים מישעיה ומנשה הרג לישעיה, כי היה מומר להכעיס ואחז היה רק לתיאבון,

ב. שאחז לא הטה את כלל ישראל שלא היו כולם הולכים אחר מעשיו וע״כ אמרו שאחז העמידו בעליה, כי לא היה לו כח להעמיד צלם בהיכל כי העם לא נמשכו אחריו, אבל מנשה החטיא את יהודה בגלוליו.

יַעַן – בגלל שני הדברים¹ אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה, הדבר הראשון שעשה את הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה אשר הֵרַע – עשה גרוע² יותר מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר ישבו לְפָנָיו בישראל, והשני וַיַּחֲטִא – באשר החטיא גַם אֶת יְהוּדָה³ בְּגִלּוּלָיו: פ

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. ורצה לומר שמנשה הפליג ברשעתו אפילו יותר מאחז, כי אחז לא עשה להכעיס כמו מנשה אלא רק לפרוק עול, ועל כך אמרו (סנהדרין ק״ד.) שאחז היה לו בושת פנים מישעיה ומנשה הרג את ישעיה, כי היה מנשה מומר להכעיס ואחז היה רק לתיאבון, ועוד שאחז לא הטה את כלל ישראל שלא היו כולם הולכים אחר מעשיו, ועל כן לא היה לו כח להעמיד צלם בהיכל כי העם לא נמשכו אחריו, אבל מנשה החטיא את יהודה בגלוליו, מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל

(יב) לָכֵ֗ן כֹּֽה⁠־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֙ מֵבִ֣יא רָעָ֔ה עַל⁠־יְרֽוּשָׁלַ֖͏ִם וִֽיהוּדָ֑ה אֲשֶׁר֙ כׇּל⁠־[שֹׁ֣מְעָ֔הּ] (שמעיו)^א תִּצַּ֖לְנָה שְׁתֵּ֥י אׇזְנָֽיו׃

therefore thus says Hashem, the God of Israel, 'Behold, I bring such evil upon Jerusalem and Judah, that whoever hears of it, both his ears shall tingle.

א. [שֹׁ֣מְעָ֔הּ] (שמעיו) א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל הָא אֲנָא מַיְתֵי בִישְׁתָא עַל יְרוּשְׁלֵם וִיהוּדָה דְכָל דְיִשְׁמְעִינֵיהּ יַצְלַן תַּרְתֵּין אוּדְנוֹהִי.

תצלנה – לשון מצלתים, טינטניר בלעז.

Will ring. An expression of cymbals,⁠¹ tintiner, in Old French.

1. See Rashi in I Shemuel 3:11.

תצלנה – לשון מצלתים, טינטני״ר בלעז.

כל שמעיו – כתיב, וקרי: שמעה. והקרי בעבור כי רעה לשון נקבה, והכתיב על הענין.

תצלנה שתי אזניו – שרשו: צלל, מבנין נפעל מפעלי הכפל, מענין: לקול צללו שפתי (חבקוק ג׳:ט״ז), והוא ענין תנודת הרעשה. טנדימנ״ט בלעז.

אשר כל שומעיו תצלנה שתי אזניו – רוצה לומר: שמרוב התרועה וההפעלות שיקרה לו מזאת השמועה הרעה ידמה לו שיהי׳ קול הברה באזניו.

לכן כלתה אליהם הגזרה להביא רעה על יהודה וירושלם אשר כל שמעיו תצלנה שתי אזניו, רצה לומר שמרוב התנועה וההפעלות שיקרה לו מזאת השמועה הרעה ידמה לו שיהיה קול הברה באזניו, כי תצלנה שרשו צלל, מענין (חבקוק ג׳ ט״ז) לקול צללו שפתי:

שמעיו – שמעה ק׳ ונראה שכן צריך להיות בחילופי המקרא אליבא דמערבאי.

תצלנה – ענין תנועות הרעדה, כמו: צללו שפתי (חבקוק ג׳:ט״ז).

תצלנה – כל אחת מאזניו, תרעד ותתנועע מגודל החרדה.

לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ (שמעיו¹ כתיב) – כל מי שישמע אותה, מגודל החרדה² תִּצַּלְנָה³ – ידמה לו קול הברה⁴ עד שירעדו ויתנועעו⁵ שְׁתֵּי אָזְנָיו:

1. הקרי בעבור כי רעה לשון נקבה והכתיב על הענין, רד״ק.

2. מצודת דוד.

3. לשון מצלתים, רש״י.

4. רלב״ג, אברבנאל.

5. מצודת דוד, מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

(יג) וְנָטִ֣יתִי עַל⁠־יְרוּשָׁלַ֗͏ִם אֵ֚ת קָ֣ו שֹׁמְר֔וֹן וְאֶת⁠־מִשְׁקֹ֖לֶת בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וּמָחִ֨יתִי אֶת⁠־יְרוּשָׁלַ֜͏ִם כַּאֲשֶׁר⁠־יִמְחֶ֤ה אֶת⁠־הַצַּלַּ֙חַת֙ מָחָ֔ה וְהָפַ֖ךְ עַל⁠־פָּנֶֽיהָ׃

And I will stretch over Jerusalem the line of Samaria, and the plumb line of the house of Ahab; and I will wipe Jerusalem as a man wipes a dish, wiping it and turning it upside down.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאֱגוֹד עַל יְרוּשְׁלֵם יַת חוּט חוּרְבַּן שֹׁמְרוֹן וְיַת מַתְקוֹלֶת צָרוֹת בֵּית אַחְאָב וְאֶמְחֵי יַת יְרוּשְׁלֵם כְּמָא דְמִתְמַחְיָא צְלוּחִיתָא מִתְמַחְיָא וּמִתְהַפְּכָא עַל אַפָּהָא.

משקולת – הוא חוט שהבונים חומה קושרין בו עופרת לכוין בו את החומה.

ימחה את הצלחת – יקנח את הקערה.

And the plumb line. That is the string to which the builders of a wall tie a lead weight to make the wall straight.⁠¹

As one wipes a dish. As one wipes a dish.⁠²

1. I.e., so that the following rows of bricks or stones will all be directly above one another.

2. Just as one wipes a dish and turns it over so that it should not become soiled or be eaten from any more, so will Yerusholayim be cleaned out of its habitants and then it will destroyed so that it would no longer be habitable (Radak).

ואת משקלת – הוא החוט שהבונים חומה קושרים בו עופרת לכוון בו החומה.

ימחה את הצלחת – יקנח את הקערה.

את קו שומרון – קו החרבן, על דרך: ונטיתי עליה קו תהו ואבני בהו (ישעיהו ל״ד:י״א). וכן תרגם יונתן: ואגוד על ירושלם ית חוט חורבן שמרון, וית מתקולת צרות בית אחאב.

ומחיתי – ענין קינוח.

הצלחת – הקערה.

כאשר ימחה – חסר איש, וכן: כאשר ישבור כלי היוצר (ירמיהו י״ט:י״א) – כאשר ישבור איש.

מחה – פירוש: כאשר ימחה האדם את הצלחת, שמחה אותה ואחר כך הפכה על פניה, כי כן דרך המקנח הקערה, שהופך אותה אחר כך על פניה כדי שלא תתטנף. כן ימחה ירושלם, וינקה אותה מאנשיה, ואחר כך יחריבנה.

וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב – ״מִשְׁקֹלֶת״ היא האבן אשר הבנאי מודד באמצעותה את הקיר, כדי שיהיה ישר ומאוזן ושלא יטה. ודברו ״קָו״ – החוט אשר עליו [מושחלת] האבן ההיא, מן ״קָו הַמִּדָּה״ (יר׳ לא, לח).⁠¹ ומובן ״נָטִיתִי״ – אושיט, מן ״נְטֵה יָדְךָ״ (שמ׳ י, יב), כשהוא מתכוון בכך שיענישם כפי שהעניש את העצים הסבוכים מידה כנגד מידה, בהשוואת מעשיהם למעשי האילנות הסבוכים.

וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ – ׳אסיר אותה כפי שהמוחה מוחה את קדרת החרס׳.⁠² וזו [לשון] הפלגה לגבי כליה ואבדון. ו״מָחָה וְהָפַךְ״ – מקור בצורת הפועל בעבר, כפי שבואר בחלק הראשון.⁠³

1. השווה ריב״ק, רסאלה, עמ׳ 234, ערך 34; אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 57ב.

2. השווה אלפאסי, ׳מח׳, ב, עמ׳ 196: ומן שכל ד׳לך יסמא מסח אלשי ומחיתי את ירושלים [...] כמא ימסח אלאנסאן אלקצעה׳ מסחא (= ומן האופן הזה מכונה ניגוב דבר-מה ומחיתי את ירושלים [...] כפי שמנגב האדם את הקערה); ריב״ג, אלאצול, ׳מחה׳, עמ׳ 370, שו׳ 19 (השורשים, עמ׳ 258), בהזכירו את ח״א לחיוג׳; אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 57ב; פרחון, ׳מחה׳: ״פ׳ ימחוק״. מובן אחר קרוב לו [...] ׳ומחיתי את ירושלים כאשר ימחה את הצלחת מחה והפך את פניה׳, פ׳ קינוח״; רד״ק, השורשים, עמ׳ שעז.

3. לא מצאנו מקור באלכליאת, אך השווה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 160, שו׳ 2 (הרקמה, עמ׳ קפג, שו׳ 1), בעניין מקור בצורת פועל בעבר.

ונטיתי על ירושלים את קו שומרון ואת משקולת בית אחאב משקולת הי אלרצאצה אלתי יזן בהא אלבנّא אלחאיט כי יכון מסתקים מסתוי אלוזן לא ימיל וקו אלכיט אלדי פיה תלך אלרצאצה מן קו המדה ומעני ונטיתי אמדّ מן נטה ידך והו יריד בדלך אנה יעאקבהם כמא עאקב אלאיך ויזן להם במיזאנהם למשאבהה אפעאלהם לאפעאל אלאיך

ומחיתי את ירושלים כאשר ימחה את הצלחת מחה והפך על פניה אמסחהא כמא ימסח אלמאסח אלברמה והדא תגאיי פי אלאהלאך ואלאבאדה [249ב] ומחה והפך מצדר בציגה אלפעל אלמאצ׳י עלי מא באן פי אלג׳ז אלאול

קו שומרון – כי החרש יחתך מן הקו וחוצה על קו היושר, והוא משל, כלומר שלא אסלח להם, רק אכה אתכם בקו הדין, וכן משקלת עופרת הבונים יישירו האבן היוצאת לחוץ.

כאשר ימחה – כמו ומחיתי את כל היקום (בראשית ז׳:ד׳).

הצלחת – היא הקערה עם המזון שבתוכה ונקראת כן כי היא מצלחת האוכל ממנה לטוב הזנתה, והמנהג להם וגם לנו לאכול כל מה שבתוכה וזה יקרא מחוי שהאדם מוחה ומקנח אותה ואחר הופכה על פניה.

ונטיתי על ירושלם וגו׳ – רוצה לומר: שתנתן ביד אויב כמו שנתנה שומרון ביד מלך אשור.

ואת משקולת בית אחאב – הוא אבן העופרת שבונין בו ואמר זה על צד המשל לענין חורבן בית אחאב והכלותו וכן אמר שיכלו מירושל׳ יושביו.

ומחיתי – והכיתי.

כאשר ימחה את הצלחת – רוצה לומר: כמו שיכה איש את הקערה מלאה תבשיל שבהכותו אותה תתהפך על פניה ולא ישאר בקערה דבר מהתבשיל שיהיה בה.

ואמר ונטיתי על ירושלם את קו שמרון ואת משקולת בית אחאב, להגיד שיבא על ירושלם קו החרבן שבא על שמרון, ועל זה אמר ירמיהו (איכה ב׳ ח׳) נטה קו לא השיב ידו מבלע, וג״כ ישקול חטאתם כמו ששקל חטאת בית אחאב, ואחרי הקו והמשקולת ימחה את ירושלם כאשר ימחה את הצלחת מחה והפך על פניה, רצה לומר כמו שימחה האדם את הצלחת שימחה אותה ואחר כך יהפוך אותה על פניה, כי כן דרך המקנח בקערה שהופך אותה אחרי שאין בה כלום, כן ימחה את ירושלם וינקה אותה מאנשיה ואחר כך יחריבנה:

קו – חבל.

ומחיתי – מלשון מחיה ומחיקה, ורוצה לומר, אקנח.

הצלחת – הוא כעין קדירה, כמו: ובדודים ובצלחת (דברי הימים ב ל״ה:י״ג).

קו שומרון – רצה לומר: כדרך הבנאי, אשר ינטה קו ליישר ולהשוות הבנין, כמו כן הרעה אשר תבוא לירושלים, תדמה לרעת שמרון.

ואת משקולת – היא העופרת הקשורה בהקו, לשקול ולהכביד למטה.

ומחיתי – אקנח אותה מכל אשר בה, כמו שמקנחין את הצלחת, ומהפכין אותה על פיה אחר הקנוח שלא תתטנף, כן יהיה סוף הקנוח של ירושלים, כי לאחר שתתרוקן מכל, תהיה נהפכת וחרבה.

ונטיתי את קו שומרון הקו מודדים בה את החומה ארכה ורחבה והמשקולת מכונים אותה בגובהה, ומצייר כי על שומרון נטה קו תהו להחריבה מתחת ועל בית אחאב נטה משקולת להשמידו בגבהה, רצה לומר שאין לו חלק לעוה״ב (על מה שכתוב בישעיה כ״ח על ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת),

ומחיתי כמו שממחין ומקנחין את הצלחת להסיר כל הנדבק בו ואחר כך הופכים על פניו בל יתנו שם עוד ד״א, כן יסיר כל העם הנמצא בירושלים וילכו בגולה ואחר כך יחריבנה עד שלא יהיה באפשר עוד לדור שם מחדש.

קו שמרון – על עיר ירושלים שתחרב.

ואת משקל בית אחאב – על יושביה שיתמו בחרב; וקו ומשקלת נרדפים, קו ענינו החוט ומשקלת האבן או העופרת למתוח הקו.

ומחיתי – לשון קנוח וכן אכלה ומחתה פיה (משלי ל׳:כ׳); וקרוב לענין ומחה אל מי המרים (נשא) ולענין שאר המקראות שהוא לשון מחיקה או כליון כמו ומחיתי את כל היקום (נח); ואפשר שגם בהוראתו הבאה ללשון הקודש מלשון ארמי שבו ר״ל לשון הכאה (ומחה אל כתף ים כנרת, מסעי, ימחאו כף, תהלים צ״ח) קרובה למחה שענינו כליון.

את הצלחת – פירשתיו במלכים א׳ י״ד:ג׳.

מחה והפך על פניה – שלא די לו במה שקנחה במים, רק הופכה ג״כ על פניה להטיף ממנה טפות המים המזוהמים הנשארים בתוכה, כך ירושלים, לא בלבד אכלה ממנה הרשעים, רק כל יושביה יגלו והיא תשאה שממה.

ואמר על דרך משל כי ישווה הקב״ה בין הרעה שהביא על שומרון לבין הרעה שיביא על ירושלים¹, וכך אמר: וְנָטִיתִי – ואמשוך² עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו – חבל³ שֹׁמְרוֹן כדרך הבנאי, אשר ינטה חבל ליישר ולהשוות הבניין, כך הרעה אשר תבוא לירושלים תדמה לרעת שומרון⁴, וְנטיתי על ירושלים אֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב המשקולת היא חוט שהבונים חומה קושרין בו עופרת לכוון בו את החומה⁵, וכמו שהחרבתי את בית אחאב כך יכלו מירושלים כל יושביה⁶, וּמָחִיתִי – ואקנח⁷ אֶת יְרוּשָׁלִַם מכל אשר בה⁸ כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה – יקנח⁹ איש¹⁰ אֶת הַצַּלַּחַת – הקערה¹¹, מָחָה – מקנח וְהָפַךְ – והופך אותה¹² עַל פָּנֶיהָ – על פיה אחר הקינוח שלא תטנף, כך ירושלים לאחר שתתרוקן מכל, תהיה נהפכת וחרבה¹³:

1. מלבי״ם.

2. תרגום יונתן.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. רש״י. ומצודת דוד מבאר כי היא העופרת עצמה הקשורה בחוט הבנאים, ואברבנאל מפרש כי ישקול ה׳ חטאתם כמו ששקל חטאת בית אחאב.

6. רלב״ג.

7. רד״ק, מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. רש״י.

10. רד״ק.

11. רש״י, רד״ק. ומצודת ציון מבאר קדרה.

12. מצודת דוד.

13. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.

(יד) וְנָטַשְׁתִּ֗י אֵ֚ת שְׁאֵרִ֣ית נַחֲלָתִ֔י וּנְתַתִּ֖ים בְּיַ֣ד אֹיְבֵיהֶ֑ם וְהָי֥וּ לְבַ֛ז וְלִמְשִׁסָּ֖ה לְכׇל⁠־אֹיְבֵיהֶֽם׃

And I will cast off the remnant of My inheritance and deliver them into the hand of their enemies; and they shall become as prey and plunder to all their enemies,

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאֶרְטוֹשׁ יַת שְׁאָרָא דְאַחְסַנְתִּי וְאֶמְסְרִינוּן בְּיַד בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וִיהוֹן לָבַז וְלִתְבַר לְכָל סַנְאֵיהוֹן.

וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה – גָּזֵל והיעשקות ומובנם אחד.⁠¹

1. ריב״ג, אלאצול, ׳בזז׳, עמ׳ 88, שו׳ 1 (השורשים, עמ׳ 60), ללא ביאור המילה; ׳שסס׳, עמ׳ 735, שו 22 (השורשים, עמ׳ 525), ללא ביאור המילה; רד״ק, השורשים, ערכים ׳בזז׳, עמ׳ עד; ערכים ׳שסס׳ ו׳שסה׳, עמ׳ תשצו.

והיו לבז ולמשסה נהב וא^צ׳טלאם ומענאהמא ואחד

ונטשתי את שארית נחלתי – הנה קרא מלכות יהוד׳ שארית נחלתו כי הוא לבדו נשאר מנחלת הש״י שהוא עם ישראל כי השאר הגלה מלך אשור.

ולפי שמכל שבטי ישראל לא נשאר כי אם שבט יהודה ובנימן, לכן אמר ונטשתי את שארית נחלתי.

ונטשתי – ועזבתי.

ולמשסה – ענין דריכה ורמיסה, כמו: מי נתן למשיסה יעקב (ישעיהו מ״ב:כ״ד).

שארית נחלתי – כי שאר שבטי ישראל כבר הגלו.

ונטשתי ואחר כך יטשם מעל אדמתם אל ארץ אחרת, ושם יתנם ביד אויביהם, ויהיו בידם לבז ולמשסה כמו שהיה בעם הנשאר בדלת הארץ לכורמים וליוגבים שהלכו למצרים ושם נפלו שדוד.

את שארית נחלתי – פירוש לפסוק הקודם, גם פליטת השארית אתן ביד אויביהם וירדו בם בחזקה.

לבז ולמשסה – נרדפים, רק נ״ל שהראשון הוא שלל שלוקחים במלחמה, והשני מה שהולכים וגוזלים בעת שלום כמו שהיו עושים המדינים בימי גדעון.

וְנָטַשְׁתִּי – ועזבתי¹ אֵת ממלכת יהודה היא² שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי לאחר שגלו עשרת השבטים³, וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וְהָיוּ לְבַז – לבזיזה וְלִמְשִׁסָּה – ולדריכה ודריסה⁴ לְכָל אֹיְבֵיהֶם, ואכן כך היה בעם שהשאיר נבוזראדן בְּדַלַּת הארץ כדי שיהיו עובדי כרמים ושדות שהלכו למצרים ושם נפלו⁵:

1. מצודת ציון.

2. רלב״ג.

3. רלב״ג, מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. מלבי״ם ראה להלן פרק כה׳.

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶת⁠־הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וַיִּהְי֥וּ מַכְעִסִ֖ים אֹתִ֑י מִן⁠־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יָצְא֤וּ אֲבוֹתָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

because they have done that which is evil in My sight, and have provoked Me, since the day their fathers came forth out of Egypt, to this day.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

חֲלַף דַעֲבַדוּ יַת דְבִישׁ קֳדָמַי וַהֲווֹ מַרְגְזִין קֳדָמַי מִן יוֹמָא דִנְפָקוּ אֲבָהַתְהוֹן מִמִצְרַיִם וְעַד יוֹמָא הָדֵין.

מן היום אשר יצאו אבותם וגו׳ – זה חבור סבות פועלות ראשונות ואמצעיות עד הפועל האחרון.

ואמר שהיה רשעתם עון על עון ירושה מאבותיהם, וזהו ויהיו מכעיסים אותי מן היום אשר יצאו:

ויהיו מכעיסים – במקצת ספרים כ״י מלא יו״ד גם אחר העי״ן וכן נכון לפי המסורת דריש שמואל.

ועד היום הזה – ולכן עתה נתמלא הסאה.

יען מפרש, כי הגם שמנשה עשה תשובה כנזכר בדברי הימים לא שב ה׳ מחרון אפו, משני טעמים,

א. שהעם לא עזבו תועבותיהם רק מנשה א״ל לעבוד את ה׳ אבל הם לא שבו מדרכם, וזה שכתוב יען אשר עשו את הרע בעיני ולא עוד אלא שגלגל עליהם כל עונות אבותם (כמ״ש על ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם כיון שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם פוקד עון אבות על בנים כמ״ש בברכות דף ז׳), וזה שכתוב ויהיו מכעיסים אותי מן היום אשר יצאו אבותם ממצרים וכו׳.

מן היום וגו׳ – מאחר שכל מלך רע התעם מדרך הטוב ולא התיצבו לפניו, וכשנשארו בלי מלך הרעו לעשות, א״כ אין זכות להם גם בדורות שהטיבו, רק למלך או לשופט שהכריחה להיטיב.

וזאת אעשה להם יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ העם אֶת הָרַע בְּעֵינַי וַיִּהְיוּ מַכְעִסִים אֹתִי מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, ולכן עתה נתמלאה הסאה¹, והגם שמנשה עשה תשובה כנזכר בדברי הימים לא שב ה׳ מחרון אפו, שכן העם לא עזבו את תועבותיהם²:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טז) וְגַם֩ דָּ֨ם נָקִ֜י שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁר⁠־מִלֵּ֥א אֶת⁠־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם פֶּ֣ה לָפֶ֑ה לְבַ֤ד מֵֽחַטָּאתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת⁠־יְהוּדָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

Moreover Manasseh shed very much innocent blood until he had filled Jerusalem from one end to another, besides his sin that he caused Judah to sin, in doing that which was evil in the sight of Hashem.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאַף דַם זַכַּאי דַאֲשַׁד מְנַשֶׁה סַגִי לַחֲדָא עַד דִי מַלֵא יַת יְרוּשְׁלֵם סֵיפָא בְּסֵיפָא בַּר מְחוֹבוֹהִי דְחַיֵב יַת דְבֵית יְהוּדָה לְמֶעְבַּד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ.

הרבה מאד – יש מרז״ל שדרשו בו שהרג ישעיהו.

עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה – [לשון] הפלגה לגבי ההרוגים הרבים אשר הרג, עד שכאילו הארץ התמלאה מהם.

עד אשר מלא את ירושלים פה לפה תגאיי פי כתרה אלקתלא אלדי קתל חתי כאנה מלא מנהם אלבלאד

וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד – ידמה שהוא היה הורג כל מי שלא הסכים לעבוד ע״ג והנביאים המוכיחי׳ אותם כמו שעשתה איזבל שהרגה את נביאי י״י.

וזכר שמלבד חטא עבודה זרה שעשה מנשה גם כן שפך דמים רבים, ואמרו חז״ל (סנהדרין דף ק״ג ע״ב) שהוא הרג את ישעיהו, וידמה שהיה הורג הנביאים המוכיחים אותו כמו שהרגה איזבל את נביאי ה׳: ובדברי הימים (דברי הימים ב ל״ג י״א, י״ב וכו׳) כתוב שהביא ה׳ על מנשה את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסרהו בנחושתים ויוליכהו בבלה, ובהצר לו חלה את פני ה׳ אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו, ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה׳ הוא האלהים, והסיר את אלהי הנכר ואת הסמל מבית ה׳ וכל המזבחות אשר בנה וגומר, ויבן את מזבח ה׳ ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה ויאמר ליהודה לעבוד את השם אלהי ישראל, אבל העם זובחים בבמות רק לה׳ אלהיהם, ויראה מזה שעשה מנשה תשובה, ואמנם למה לא נזכר זה כאן אני אבאר אותו אחרי זה:

עד אשר מלא – כי בראות העם שהקל מנשה בשפיכת דם, למדו ממנו ושפכו גם המה, ויחשב העון אף למנשה כאילו הוא היה הממלא.

פה לפה – רצה לומר: משער לשער.

בעיני ה׳ – שבין האדם למקום.

וגם

ב. שהגם שמנשה שב מע״א לא שב על הרצח אשר עשה ועל יתר תועבותיו, וזה שכתוב וגם דם נקי שפך מנשה, שמלבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה הוא עצמו נשאר בידו חטא שפיכת דמים, וע״כ לא זכר בכאן שעשה תשובה כמו שהזכיר בדברי הימים וכמ״ש (לקמן כ״ג) אך לא שב ה׳ מחרון אפו הגדול וכו׳ אשר הכעיסו מנשה, ובסי׳ כ״ד אך ע״פ ה׳ היתה ביהודה וכו׳ בחטאת מנשה וגם דם הנקי אשר שפך וכן בירמיה ט״ו.

פה לפה – עיין מה שכתבתי למעלה י׳:כ״א.

וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד, שהיה הורג את כל מי שלא עבד עבודת גילולים ואת הנביאים אשר היו מוכיחים אותו¹, וגם כששב מנשה בתשובה שב בתשובה על העבודה זרה אך לא על הרצח שעשה², ובראות העם שהקל מנשה בשפיכת דם, למדו ממנו ושפכו גם המה דם³, עַד אֲשֶׁר מִלֵּא מנשה בדם אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה – משער לשער⁴, ולמרות שהעם חטא בזה נזקף גם העוון הזה למנשה⁵, לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה בעבירות שבין האדם למקום⁶:

1. רלב״ג. ויש מרבותינו ז״ל שדרשו בו שהרג את ישעיהו, רד״ק, אברבנאל. ובתלמוד (סנהדרין קג:) אמרו שעשה צלם משאוי אלף בני אדם, ובכל יום ויום הורג את כולם.

2. מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד. ובמדרש, אפשר שמלא את ירושלם פה לפה?! אלא שהרג את הנביאים שכתוב בהם (במדבר יב, ח) ״פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ״, דברים רבה פ׳ עקב.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יז) וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י מְנַשֶּׁה֙ וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א הֲלֹא⁠־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃

Now the rest of the acts of Manasseh, and all that he did, and his sin that he sinned, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Judah?

מקבילות במקראתרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁאָר פִּתְגָמֵי מְנַשֶׁה וְכָל דַעֲבַד וְחוֹבוֹהִי דְחָב הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי דְבֵית יְהוּדָה.

הלא הם כתובים – בספרים כ״י ודפוסים ישנים חסר.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה, ושב מנשה בתשובה¹:

1. ובדברי הימים (דברי הימים ב׳ ל״ג י״א, י״ב וכו׳) כתוב שהביא ה׳ על מנשה את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה ויאסרהו בנחושתיים ויוליכהו בבלה בשרשראות ברזל, שם הכניסוהו לְדוּד נחושת שאש מוסקת מתחתיו, בייסוריו הרבים הזכיר מנשה את שמות הע״ז שיבואו לסייע לו, משלא נענה ובצר לו חִלָּה את פני ה׳ אלוהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו, ויתפלל אליו, אולם מלאכי השרת סתמו את חלונות הרקיע על מנת שתפילתו לא תגיע לכסא הכבוד, מה עשה הקב״ה? חתר חתירה תחת כסא הכבוד ושמע את תחינתו, וישיבהו לירושלם למלכותו. וידע מנשה כי ה׳ הוא האלוהים, והסיר את אלהי הנכר ואת הסמל מבית ה׳ וכל המזבחות אשר בנה, ויבן את מזבח ה׳ ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה ויאמר ליהודה לעבוד את השם אלהי ישראל, אבל העם זובחים בבמות רק לה׳ אלוהיהם, ונראה מזה שעשה מנשה תשובה, ירושלמי סנהדרין נא:, אברבנאל. ויש לדעת כי מנשה על אף רשעותו היה גדול בתורה כמובא בסנהדרין קב: על המעשה עם רב אשי שעמד במשנה האומרת כי שלושה מלכים אין להם חלק לעוה״ב, ואמר לתלמידיו בסוף היום: מחר נפתח בחברים, כלומר נתחיל דיבורנו במלכים שהיו תלמידי חכמים כמונו ואעפ״כ אין להם חלק לעולם הבא. בא מנשה ונגלה לו בחלומו. אמר לו מנשה: חברך וחבר אביך קראת לי, מהיכן צריך לבצוע את הלחם בברכת המוציא? אמר לו רב אשי: איני יודע. אמר לו: אינך יודע מהיכן יש לבצוע את הלחם ואתה קורא לי חברך?! אמר לו: למדני ומחר אדרוש זאת בשמך בשיעור. ענה לו מנשה: מהיכן שנקרמים פני הפת. אמר לו: מאחר שאתה חכם כל כך, מדוע עבדת עבודה זרה? ענה לו מנשה: אם אתה היית שם היית מפשיל שיפולי גלימתך ורץ אחרי.

מקבילות במקראתרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל

(יח) וַיִּשְׁכַּ֤ב מְנַשֶּׁה֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר בְּגַן⁠־בֵּית֖וֹ בְּגַן⁠־עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ אָמ֥וֹן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

And Manasseh slept with his fathers, and was buried in the garden of his house, in the garden of Uzza; and Amon his son reigned in his stead.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁכִיב מְנַשֶׁה עִם אֲבָהָתוֹהִי וְאִתְקְבַר בְּגַן בֵּיתֵיהּ בְּגַן עֻזָא וּמְלַךְ אָמוֹן בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.

ויקבר בגן ביתו – שלא עשה מעשה אבותיו ליקבר עמהם.

וישכב מנשה וגו׳ – גם בזה יש שאלת שוטים איך שכב בשלום כחזקיהו אביו הצדיק, ומי יודע אם כן היה. והעד הנאמן מה שהאריך יותר כותב דברי הימים, ואין אשם לכותב ספר מלכים, כי כתיבת שני אלה הענינים חסד לא חוב גמור, ונניח שמת בשלום מי יודע מחשבות י״י ודיניו. ובאור זה הכלל אוצר י״י יבוא.

בגן עזא – כך שם הגן.

בגן ביתו – בהגן שהיה לו בביתו.

וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּגַן שהיה לו¹ בְּבֵּיתוֹ בְּגַן אשר שמו היה² עֻזָּא, וַיִּמְלֹךְ על ממלכת ירושלים אָמוֹן בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ

1. מצודת דוד.

2. מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

(יט) בֶּן⁠־עֶשְׂרִ֨ים וּשְׁתַּ֤יִם שָׁנָה֙ אָמ֣וֹן בְּמׇלְכ֔וֹ וּשְׁתַּ֣יִם שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מְשֻׁלֶּ֥מֶת בַּת⁠־חָר֖וּץ מִן⁠־יׇטְבָֽה^א׃

Amon was twenty-two years old when he began to reign; and he reigned two years in Jerusalem; and his mother's name was Meshullemeth the daughter of Haruz of Jotbah.

א. מִן⁠־יׇטְבָֽה לגבי הקמץ ראו בהערה על במדבר לג,לג.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל

(יט-כו) מלכות אמון * – דברי הימים ב ל״ג:כ״א-כ״ה

בַּר עַסְרִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין אָמוֹן כַּד מְלַךְ וְתַרְתֵּין שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וְשׁוּם אִמֵיהּ מְשֻׁלֶמֶת בַּת חָרוּץ מִן יָטְבָה.

בן כ״ב שנה אמון במלכו – ושתי שנה מלך בירושלים ויעש הרע וביער התורה מישראל.

בן עשרים ושתים שנה וגומר. ספר הכתוב שאחרי מות מנשה מלך במקומו אמון בנו ומלך שתי שנים, כי זה היה מספר השנים שהיו מולכים בני המלכים המכעיסים את השם, כמו שנראה מבן ירבעם ומבן בעשא ומבן אחאב ומזולתם, שאחרי שלא המליכו כפי מצות התורה ומשפט המלך לא היה ראוי שיתקיים בהם (דברים י״ז כ׳) למען יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו בקרב ישראל:

יטבה – היו״ד בקמץ חטוף במדוייקים כ״י ודפוסים חדשים היו״ד במאריך ומוטעים הם.

בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ, וּשְׁתַּיִם – ושתי שָׁנִים בלבד¹ מָלַךְ על ממלכת יהודה, כאשר מקום מושב ממלכתו היה בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ היה מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִן יָטְבָה:

1. שהמלכים שהכעיסו את ה׳ לא האריכו ימים על ממלכתם, אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל

(כ) וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה מְנַשֶּׁ֥ה אָבִֽיו׃

And he did that which was evil in the sight of Hashem, as did Manasseh his father.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ כְּמָא דַעֲבַד מְנַשֶׁה אֲבוּהִי.

כי הוא אמון הרבה אשמה (דברי הימים ב ל״ג:כ״ג) – ר׳ יוחנן ור׳ אליעזר חד אמר ששרף את התורה וחד אמר שבא על אמו א״ל כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו א״ל כלום אני עושה אלא להכעיס.

(כ-כא) ועשה אמון זה הרע בעיני השם כמו שעשה מנשה אביו, וכן עשה ועבד עבודה זרה והגלולים וישתחו להם כמו שעשה מנשה. ובפרק חלק (דף ק״ג ע״ב) אחז״ל, ויעש הרע, ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר, חד אמר ששרף את התורה, וחד אמר שבא על אמו, אמר לה כלום אני עושה אלא להכעיס. אמנם בדברי הימים ביאר בזה ואמר (דברי הימים ב ל״ג כ״ג) ולא נכנע מלפני ה׳ כהכנע מנשה אביו כי הוא אמון הרבה אשמה, רוצה לומר שנתדמה לאביו ברשע והפשע אשר עשה אבל לא נתדמה אליו בתשובה ובהכנעה שעשה אביו לפני השם, לפי שאמון הרבה אשמה ועון על מה שעשה אביו:

וַיַּעַשׂ אמון הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה להכעיס את הקב״ה¹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו:

1. ובפרק חלק (סנהדרין ק״ג:) אחז״ל: ויעש הרע, ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר, חד אמר ששרף את התורה, וחד אמר שבא על אמו, אמר לה כלום אני עושה אלא להכעיס, אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמקראות שלובותהכל

(כא) וַיֵּ֕לֶךְ בְּכׇל⁠־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר⁠־הָלַ֣ךְ אָבִ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֗ד אֶת⁠־הַגִּלֻּלִים֙ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֣ד אָבִ֔יו וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶֽם׃

And he walked in all the ways that his father walked, and he served the idols that his father served and worshipped them.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וַאֲזַל בְּכָל אוֹרְחָא דַהֲלִיךְ אֲבוּהִי וּפְלַח יַת טַעֲוָתָא דִפְלַח אֲבוּהִי וּסְגִיד לְהוֹן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

הגלולים – י״ס שכתוב הגללים.

וַיֵּלֶךְ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אָבִיו, וַיַּעֲבֹד אֶת הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָבַד אָבִיו וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם:

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל

(כב) וַיַּעֲזֹ֕ב אֶת⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑יו וְלֹ֥א הָלַ֖ךְ בְּדֶ֥רֶךְ יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

And he forsook Hashem, the God of his fathers, and did not walk not in the way of Hashem.

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וּשְׁבַק יַת פּוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָא דַאֲבָהָתוֹהִי וְלָא הַלֵיךְ בְּאוֹרְחָא דְתַקְנָא קֳדָם יְיָ.

ויעזוב את י״י אלהי אבותיו ולא הלך בדרך י״י – רוצה לומר: שכבר נפרד מכל וכל מדרך י״י.

ויעזב כי מנשה שב אחר כך בתשובה ויכנע מאלהי אבותיו אבל אמון לא שב כלל.

ויעזב את ה׳ – מחובר לסוף המקרא שלפניו.

ולא הלך בדרך ה׳ – מחובר לראש המקרא.

וַיַּעֲזֹב אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו ולא חזר בתשובה כמנשה אביו¹, וְלֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְהוָה שכבר נפרד מכל וכל מדרך ה׳²:

1. מלבי״ם.

2. רלב״ג.

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כג) וַיִּקְשְׁר֥וּ עַבְדֵי⁠־אָמ֖וֹן עָלָ֑יו וַיָּמִ֥יתוּ אֶת⁠־הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵיתֽוֹ׃

And the servants of Amon conspired against him and put the king to death in his own house.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וּמְרָדוּ עַבְדֵי אָמוֹן עֲלוֹהִי וְקַטְלוּ יַת מַלְכָּא בְּבֵיתֵיהּ.

ולפי שהוא התנכר לאדוניו שבשמים, היה מענשו מדה כנגד מדה, שגם עבדיו התנכרו אליו וימיתוהו בביתו:

ויקשרו – ענין מרד.

ולפי שהוא התנכר לאדוניו שבשמיים, הענישו ה׳ מדה כנגד מדה שגם עבדיו התנכרו אליו¹, וַיִּקְשְׁרוּ עַבְדֵי אָמוֹן עָלָיו קשר למרוד בו², וַיָּמִיתוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אמון בְּבֵיתוֹ:

1. אברבנאל.

2. מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל

(כד) וַיַּךְ֙ עַם⁠־הָאָ֔רֶץ אֵ֥ת כׇּל⁠־הַקֹּשְׁרִ֖ים עַל⁠־הַמֶּ֣לֶךְ אָמ֑וֹן וַיַּמְלִ֧יכוּ עַם⁠־הָאָ֛רֶץ אֶת⁠־יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

But the people of the land slew all those that had conspired against King Amon; and the people of the land made Josiah his son king in his stead.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וּקְטַל עַמָא דְאַרְעָא יַת כָּל דִמְרָדוּ עַל מַלְכָּא אָמוֹן וְאַמְלִיכוּ עַמָא דְאַרְעָא יַת יֹאשִׁיָהוּ בְרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.

וספר הכתוב שעם הארץ המיתו את כל הקושרים וההורגים אותו, להודיע אשמת העם ורשעתו, כי לפי שהיה אמון עובד עבודה זרה היו אוהבים אותו ומרחמים עליו ולכן הרגו את ההורגים אותו:

ולפי שהיה אמון עובד עבודה זרה היו אוהבים אותו ומרחמים עליו¹, ולכן וַיַּךְ – היכה עַם הָאָרֶץ אֵת כָּל הַקֹּשְׁרִים עַל הַמֶּלֶךְ אָמוֹן והרגו אותם, וַיַּמְלִיכוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו:

1. וסיפר הכתוב שעם הארץ המיתו את כל הקושרים וההורגים אותו, להודיע אשמת העם ורשעתו, אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל

(כה) וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אָמ֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא⁠־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃

Now the rest of the acts of Amon which he did, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Judah?

מקבילות במקראתרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וּשְׁאָר פִּתְגָמֵי אָמוֹן וְכָל דַעֲבַד הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי יְהוּדָה.

ויתר דברי אמון וגו׳ הלא הם כתובים – במדוייקים חסר וא״ו וכן נכון מהטעם שכתבתי למעלה.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי אָמוֹן אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:

מקבילות במקראתרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל

(כו) וַיִּקְבֹּ֥ר אֹת֛וֹ בִּקְבֻרָת֖וֹ בְּגַן⁠־עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

And he was buried in his grave in the garden of Uzza; and Josiah his son reigned in his stead.

מקבילות במקראתרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וּקְבַר יָתֵיהּ בִּקְבוּרְתֵּיהּ בְּגִנַת עֻזָא וּמְלַךְ יֹאשִׁיָהוּ בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.

בקבורתו – אשר כרה לעצמו בחייו.

וַיִּקְבְֹּר אֹתוֹ העם בִּקְבֻרָתוֹ אשר כרה לעצמו בחייו¹ בְּגַן אשר שמו היה² עֻזָּא, וַיִּמְלֹךְ על ממלכת יהודה יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ

1. מצודת דוד.

2. ראה לעיל מצודת ציון בפס׳ י״ח.

מקבילות במקראתרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון